מהו הבסיס לידע הלוגי שקיים בנו מגיל צעיר? בדומה לויכוח על מהות האידיאות והמושגים נלמד או מולד ,קיים ויכוח נוסף ודומה על מהות הלוגיקה,הויכוח הזה הנוגע גם למהות הלוגיקה הוא עתיק יומין. בעבר כבר בתקופה ההלנית ועוד לפני אריסטו הייתה סברה שהלוגיקה אינה אלא תיאור של תהליך חשיבה שהוא נלמד מעיקרו. שנים רבות לאחר מכן היו שטענו שאם אכן מדובר בתהליך חשיבה בלבד הרי שהפסיכולוגיה הקוגניטיבית המתארת את התפתחות החשיבה צריכה לכלול בתוכה גם את הלוגיקה וגם את המתמטיקה . מאידך הפסיכולוגיה מטפלת בminds השונים ואילו הלוגיקה מטפלת בmind המשותף לכולנו. ניתן לומר כי הלוגיקה מהווה אמנם אמת מוסכמת על כולנו לפחות בתרבות המערבית. מתייחסים אליה אמנם כתוצר סובייקטיבי של חשיבתנו ,אך לא כאל גחמה נפשית של אדם מסוים אלא כבסיס תקף לידע,הבנה והכרה של המציאות המהווה את אחד היסודות של העולם האינטר סובייקטיבי,וזאת למרות שחוקי הלוגיקה והמתמטיקה אינם אלא הכללות מארגנות חשיבה שניתן בהחלט לשייכן לתחום הבניית הקוגניציה האנושית וכחלק מהפסיכולוגיה הקוגניטיבית או ההתפתחותית(כמו שהמחיש פיאג'ה).
ניתן אם כן לחקור את האקסיומות הלוגיות ולהתייחס אליהן מתוך שלושה היבטים עיקריים: א.לחקור את מקור התפתחותם האבולוציונית ,נחיצותם לצורך הישרדות ואופן התבססותם במציאות האינטר סובייקטיבית של התרבות המערבית,ותרבויות נוספות. ישנו כאן מחקר אשר משלב אנתרופולוגיה,פסיכולוגיה קוגניטיבית וחקר האבולוציה האנושית. ב.לחקור את מידת יעילותם כספקי ידע שמיש ומועיל,במצבים ועולמות שונים משמע תקפותם ומהימנותם.תחום זה שייך לפילוסופיה של המדע ולתחום אותו הצענו לכנות בשם פרגמטיזם אבולוציוני. ג.לחקור את דרך היווצרותם אצל הפעוט:האם הם מתפתחים רק דרך תהליך למידה או שהם מתבססים כבר בתחילה על נטייה קוגניטיבית ותפיסתית אינסטינקטיבית, ולאחר מכן רק מקבלים לבוש מילולי ואף פורמאלי. אין כאן בהכרח צורך בתפיסה רציונליסטית,משמע אין כאן הנחה שהכללים המארגנים הלוגיים מצויים כאידיאות קבועות מראש בתודעתנו,כאמת אלוהית שניתנה לנו כיודעי כל וכנזר הבריאה. ישנה כאן תפיסה אבולוציונית הטוענת כי בכל האובייקטים שסביבנו ישנם מכנים משותפים אשר מאפיינים את קיומם ,יחסי הגומלין ביניהם והתנהגותם ויתכן שלצורך שיפור סיכויי ההישרדות של הפעוט הטבע צייד אותנו באבות מושג ואפיוני מוצג מכוונים שונים מלידה שחלקם הם אבות מושג מארגני תפיסה באופן לוגי. הלוגיקה מנסחת ברמה כללית ומדויקת חלק מהיחסים מארגני התפיסה אילו,וחלק חשוב מיכולתנו להתייחס באופן נכון והגיוני אל אובייקטים אילו(בוחן המציאות והשיפוט שלנו)התפתח הודות לניסוח נכון וכוללני של חוקים לוגיים אילו.
שאלה מעניינת אשר צריכה להיחקר בהקשר זה בהקדם היא ,האם היכולת הלוגית אצל ילדים היא נרכשת או מולדת. משמעותה היא שצריך לחקור פעוטות צעירים ביותר שאנו בטוחים שלא למדו לוגיקה ברמה כלשהי האם יש להם ידע והבנה לוגיים באמצעות שאלות פשוטות הנוגעות ליחסים כמותיים ,יחסי זהות וכיו"ב. אם יסתבר שיכולת זו היא מעיקרה מולדת ,הדבר יהווה סימוכין לטענתו של חומסקי בדבר מבנים כלליים מולדים,מבנים שהם בבחינת "הרד דיסק" מורש המגיע יחד עם ה"מחשב" שלנו מלכתחילה,אך לעומת זאת מבחינתנו עדיין הם בחזקת אבות מושג או מאפייני מציאות מכוונים קוגניטיביים ולא מצריכים את השימוש במונח האידיאה.
שאלה נוספת קשורה לתקפות הלוגיקה שלנו בעולמות אפשריים שונים. האם אכן הלוגיקה מתחייבת מעצם מבנה החשיבה האנושית ומשום כך כל עוד אנו נחשבים לשפויים ונורמאליים איננו יכולים לחשוב או לתפוס בדרך שאינה לוגית ,או שהלוגיקה מאפיינת אך ורק את הסביבה האקולוגית הטבעית והפשוטה אשר מהווה את מישור התפתחותנו האבולוציונית. נראה לי כי סופרי מדע בדיוני אכן יכולים בנקל לתאר עולמות אפשריים אשר בהם חוקי הלוגיקה אינם מתקיימים,אין גם כל בעיה ליצור מציאות וירטואלית או מלאכותית שבה הם לא יתקיימו . לא נדרשים לשם כך דמיון וכושר המצאה יוצאי דופן ואנו יכולים לחשוב בנקל על סוגים של גופים המשתנים באופן קבוע אשר אצלם חוקי הזהות,שימור הכמות או יחסי הכמות ויחסי הגודל הלוגיים אינם מתקיימים. אם כן בדומה לחוקי התנועה הכלליים שניסח ניוטון,אשר הם תקפים אך ורק לגבי הגופים המוכרים לנו,ומאפיינים כנראה את סביבתנו האבולוציונית הקרובה בלבד כך גם חוקי הלוגיקה הנוגעים לכאורה לאובייקטים באופן כללי יותר הן במצב תנועה והן במצב סטאטי הם עדיין חוקים המוגבלים לסביבה האקולוגית האבולוציונית הקרובה לנו בלבד. לחשוב שחוקים אילו,הן חוקי התנועה של ניוטון והן חוקי הלוגיקה תקפים בכל מקום ומצב מלאכותי וטבעי כאחד,ביקום כולו נראה לי יומרני,אגוצנטרי,חסר מעוף ומטופש כאחד. יחד עם זאת כיוון שאנו התפתחנו אבולוציונית בנישה אקולוגית בה חוקים אילו חלו ועדיין חלים בדרך כלל,ומכיוון שאנו מצוידים במבנים מולדים מוחיים המנחים אותנו להתמודד עם המציאות טוב יותר כבר מלידה כגון אבות המושג אליהם התייחסנו ,הרי שאין לשלול מראש אינטואיציות לוגיות בסיסיות המתקיימות בנו כבר מלידה. כמו שכבר הדגשנו אין זה גורר אותנו בהכרח לתיאוריה של המוזיאון של האידיאות,אך זה מרחיב עוד יותר את המשמעויות של מושג האב מושג וייתכן ומוסיף אליו(אם הדבר יוכח לגבי פעוטות מחקרית) גם את קיומו של האינסטינקט הבסיסי(לא זה של שרון סטון) או המאפיין המכוון הכללי הקוגניטיבי ,המקנה לנו אינטואיציות לוגיות בסיסיות הנובעות מתוכנו בדרך שאינה נלמדת,וקיימת בתוכנו כבר מלידה.
איך נוצרים במהלך התפתחות הילד המושגים הראשוניים ורכישת השפה? תיארנו את מהות תהליך למידת הילד,ותיאור זה מעלה כי התנהגות הילד בשלב רכישת המושגים ותהליך הלמידה של השפה לא עולה בקנה אחד עם עולם אידיאות פנימי שלם ומוגמר הטבוע בנו מלידה , הכולל בתוכו הגדרות שלמות ואפריוריות הטבועות בתוכנו של כל מושג ומושג. המעבר אל המושג הבשל הוא כאמור לא מעבר ממוצג למושג ,אלא מעבר מאב מושג או ממוצג מכוון כלשהו למושג. משמע המעבר הוא מהנטייה להגיב אל אב המושג בהגבה אינסטינקטיבית או דיחפית המלווה במתח ואי שליטה אל הנטייה ליצור מושגים בשלים יותר המלווים בהגבה מושכלת ורגועה יותר. דבר זה יוצר בנו מוטיבציה להרחבת הידע המושגי ולהעמקת הגשטלט והתבניות כולל השפתיות והקוגניטיביות לצורך שיפור התמודדותנו משמע זיהוי ,הכרה והגבה מושכלת. באשר לדרך ההתפתחותית בה מתגבש המושג הרי שחלק חשוב מלמידת הילד הוא החלק האוסטנסיבי –לימוד דרך ההצבעה. כאשר הילד שומע מילה ורואה את האובייקט כלפיו נאמרה המילה הרי שנראה שזהו השלב הראשון והבסיסי ביותר בלמידת השפה. לאחר מכן הילד רואה את מוצג דומה ומקשר אותו עצמאית או בעזרת הדמות המלמדת אל אותה המילה שנלמדה,בשלב הבא הוא רואה מוצג שלישי הדומה לשני הראשונים ושואל את עצמו או את סביבתו האם אכן ניתן לקשר גם אותו אל אותה המילה ואל אותו המושג. באשר לדרך המדויקת בה נרכש המושג הרי שמתצפית על פעוטות אנו רואים שהם נוטים בתחילה להכללת יתר,כלומר אינם מבחינים,למשל, בין כלב לסוס. הילד מכליל את המונח "כלב" על בעלי חיים אחרים ההולכים על 4 כמו סוס בגלל הדמיון הצורני,לעיתים ילדים מכלילים גם על סמך הדמיון בתנועה(קוראים "אוטו " גם למכונית-וגם לרכבת). בהדרגה,מתוך תיקונים חוזרים שניתנים להם על ידי הסביבה והסבר הניתן על ידי הדמות המלמדת הם לומדים להימנע מהכללת יתר. נראה אם כן שלמידת ההכללה אינה אוטומאטית ואינה מונחית מראש על פי כללים ברורים מלכתחילה. היא כנראה אינה מתבססת גם על קישור סמלים המתבצע לגבי מושגים הטבועים מלידה,הרי עובדה היא שהיא מתבססת על ניסוי וטעייה ולאו דווקא לוקחת מראש את כל התכונות המהותיות כבסיס להכללה שהרי במצב שכזה היינו מצפים ללמידה חלקה ללא טעויות. ישנו כאן אם כן תהליך למידה הדרגתי הקשור לניסוי וטעייה ,עם תיקונים מצד הסביבה המאפשרים לילד לגלות בהדרגה מהן התכונות המהותיות (האינטנסיה)ומהי קבוצת האקסטנציה המתאימה.
לדעתנו,מכלול הנתונים: הן חוסר הדיוק המושגי של הילד בהתחלה והן הלמידה המהירה והשיטתית המתבצעת לאחר מכן למרות זאת ,מתוך מוטיבציה פנימית עמוקה ,מצביעים על כך שאכן אין במוחנו מושגים מוגמרים טבועים מלידה ,אך מצד שני קיימת בילד נטייה להכללה ויצירת תבניות (גשטלט). ישנה תבנית המתקיימת בו מלכתחילה כתבנית של אב מושג ויחד איתה קיימת בו נטייה ליצירת מושגים מעובים יותר ונטייה למתן משמעות למושגים אילו אשר קיימות באופן מולד ומגיל צעיר ביותר כשהילד עדיין פעוט,ואשר הולכת ומשתכללת עם השנים. נטייה זאת דומה לנטייה המולדת ליצירת שפה אשר גם היא משתכללת עם הלמידה, והיא דומה גם לנטייה לתפוס את העולם בתבניות (וכנראה גם באופן לוגי)אשר גם היא בפירוש מולדת.
מהם מושגים מופשטים וכיצד הם נרכשים? אנו יודעים שאין אפשרות לתת הגדרות קונקרטיות או מוחשיות לכל מושג. במהלך הדורות נוספו לשפה שלנו מושגים מופשטים רבים ומושגים תיאורטיים ופורמאליים הן במדע,הן בספרות והן בשפה המדוברת. ישנם מושגים שהם תיאורטיים,כגון ה"אלקטרונים".מושגים אילו מטבעם אינם שייכים לתהליך הלמידה הראשוני אשר אותו נתאר בדרך כלל אצל ילדים, והם נלמדים בדרך כלל בדרך אקדמית. יש להפריד בין המושגים הקונקרטיים אשר להם שייך מוצג ברור והם נלמדים בדרך שהיא גם אוסטנסיבית-משמע האדם המלמד מצביע על האובייקט ואומר את שמו,לבין המושגים המופשטים אשר אליהם לא שייך כל אובייקט קונקרטי. מושגים אילו ניתנים להילמד אך ורק על פי הגדרות לשוניות ולעיתים העמקת ההבנה שלהם לגבי רגשות או חוויות משותפים מתאפשרת באמצעות אינטרו ספקציות משותפות ושיתוף בחוויות -כתוב או מדובר. נשאלת השאלה מה נותן למושגים המופשטים את תוקף קיומם? ראשית למושגים המופשטים קיים סמל,ובנוסף אנשים יכולים לחוותם בדרך סובייקטיבית ,לשער את קיומם בדרך אינטרוספקטיבית או דמיונית,ולתארם באמצעות מערכת מושגים אשר מתלווים אליהם או מגדירים אותם ,חלקם קונקרטיים יותר וחלקם מופשטים גם הם. בהקשר זה יש המפרידים בתוך המושגים בין בעלי קיום(EXISTANCE)לבין המושגים בעלי תת קיום בלבד(SUBEXISTANCE),משמע קיום הקיים במחשבות האנשים בלבד. למושג כזה יכולות להיות בחלק מהמקרים קונוטציות מרחביות או טמפורליות רחוקות או דמיוניות,ואז המדובר הוא ב"יש אפשרי" ששייך לתחום המדע הבדיוני או הפנטסיה. בכל מקרה העולם האינטר סובייקטיבי שבו אוחזים כולנו מורכב גם ממושגים מופשטים או דמיוניים. ניתן לחלק עולם זה על פי קטגוריות שונות למשל על פי מדע ושאינו מדע,אפשרי בעולמנו או בלתי אפשרי ,מוחשי לעומת מופשט וכיו"ב.
האם המושגים שלנו הם קבועים או דינאמיים? כפי שכבר ציינו המושגים הינם דינאמיים והולכים מתגבשים ומשתכללים משך כל חיינו. כאשר הם מתבהרים,מתגבשים ומתחדדים יש המשווים זאת כאמור לתהליך ההתגבשות והעיבוד של אבן טובה כגון היהלום,ש הופכת בהדרגה בהירה ומושלמת-קריסטליזציה. זאת המשמעות של חוכמת הגיל וחוכמת הניסיון הנרכש,וזו משמעות הלמידה היום יומית שלנו במובנה העמוק ביותר. ישנם כמובן אנשים אשר אצלם תהליך הלמידה הוא יעיל וטוב וישנם אחרים שמסיבות נפשיות: ,אישיותיות,הגנתיות ,חרדתיות או פסיכו אורגאניות אינם מסוגלים ללמידה יעילה ואפקטיבית ,לפחות בחלק מהתחומים ולעיתים ברובם, וכך הם נשארים מקובעים בתוך תפיסות שגויות הגורמות להם נזק כלכלי,רגשי או בין אישי,חלקם גם גורם נזק רגשי או אחר ולכן נחשבים להרסניים לסביבתם. ניתן בהחלט להקביל בין תהליכי התפתחות אישיים: קוגניטיביים, רגשיים ואינטגרטיביים שלנו לבין תהליכי הגיבוש וההעשרה של כלל המושגים שלנו,כולל מושג העצמי.
האם ישנו בהכרח קשר בין מבנה תפיסותינו ומוצגינו לבין מבנה היקום? מערכת הקליטה ,ההמשגה ובניית השפה שלנו יוצרת שדות קונספטואליים,והשלם שונה באופן מהותי מסכום סה"כ חלקיו,כלומר למושגים נכנסים גם יסודות אינטגרטיביים המקנים להם משמעות ייחודית. על פי גישה זו נראה שעולמנו כולו בנוי מתבניות,אפילו האטומים אינם אלא עוד תבנית תיאורטית. איננו יודעים כיום דבר וחצי דבר על המרכיבים הבסיסיים של החומר.איננו מסוגלים לראות אפילו את האטומים שהם צורת התגבשות חומר שיחסית קרובה אלינו. מה שיוצר בסופו של דבר את הקליטה החושית שלנו היא הפעלה של תאי הקליטה ברטינה שלנו. אין כנראה כל קשר בין המבנה הבסיסי של האובייקט לבין הדרך בה אנו קולטים אותו. אנו קולטים את האובייקט בהתאם ליכולות ומגבלות תפיסתנו בהיבט רזולוציה ורכיבי תפיסה דומיננטיים ובאופן שיהיה חד ומספק לצורך קליטת האובייקט ויכולת הגבה והתייחסות מספיקים אליו,משמע לצרכים אבולוציוניים לא פחות ולא יותר מכך. אין לנו כל צורך וכל טעם ברזולוציה שהיא מעבר לאופטימום הנדרש לצורך תפיסה. איכותית ,גם אם הייתה מתאפשרת דקות תפיסה עד לפרטים מקרוסקופיים או עד לראיית האטום בכבודו ובעצמו היא סתם הייתה גוזלת מאיתנו משאבים מיותרים וחושפת אותנו בהיבט אבולוציוני לתקלות וסיכונים מיותרים. המוצגים או המושגים המורכבים יותר הם לרוב מבנים מורכבים שנוצרו מתוך סינתזה של תבניות תפיסתיות או מושגיות בסיסיות. מכאן נובע כי בכל הקשור למנגנון תפיסתנו בפועל ,לא חייב להיות גם כל קשר בין המכניזם של התפיסה האנושית לבין שאלות פילוסופיות או מטפיזיות הקשורות למבנה עולמנו ולמבנה המטפיזי של היקום. המבנה של העולם במובן האונטולוגי או המטפיזי יכול להיות ,אטומי סטי,או אפילו תת חלקיקי ,למשל,ויתכן שמבנה זה או אחר יתיישב היטב עם יצירת תיאוריה שתהיה פשוטה, פרסי מונית ,מאפשרת הבנה ופורה מבחינת הניבויים שהיא מאפשרת . לעומת זאת יתכן בהחלט שהתפיסה האנושית תתבסס על יסודות אחרים,הרבה יותר גסים והמתבססים על יחידות ויזואליות ותחושתיות גדולות ורלוונטיות הרבה יותר. התפיסה האנושית התעצבה באופן פרגמאטי בכדי ליצור תבניות מוצג ברורות וכלליות ובכדי לאפשר תפיסה של מוצגים באופן ברור ומובחן ולאחר מכן את הפיכתם למושגים. מה שהספיק לאותה התקופה פרה היסטורית בה התעצבו המנגנונים האלו לצורך הישרדות וקיום משמש אותנו בהצלחה גם כיום ומספק את רוב הצרכים המעשיים של ימינו. לחשוב שיש קשר הכרחי בין מבנה תפיסתנו לבין המבנה הבסיסי של היקום בפועל היא שוב גישה אגוצנטרית שמעמידה אותנו ואת תפיסתנו החושית כמרכזית וכל יודעת בהכרח.
לסיכום נוסיף מעט על התחום הרלוונטי של הפילוסופיה של הלשון התחומים העיקריים בפילוסופיה של הלשון הם: א.היחס בין השפה לעולם. ב.משמעותן של מילים. ג.תורות אימות של טיעונים בשפה. ד. דרך רכישת הלשון. בהקשרים פילוסופיים ההסתכלות בלשון היא הסתכלות במהות חשיבת האדם. אנו משתמשים בלשון בכדי לתאר את כל מה שהוא קומוניקטיבי בכל האופרציות הנפשיות שלנו. הסתכלות יסודית בלשון מאפשרת לנו לבחון את מערכת המושגים התופסת מקום מרכזי בחשיבה שלנו. כפי שהובהר מסתבר שיש בנו נטיות בניית מושג ומשפט מולדות המהותיות לתפיסת ויצירת השפה של כולנו. נטיות אילו דוחפות אותנו ליצור תבניות מורכבות ומאפשרות לנו גם להבנות את תפיסת העולם הסובב אותנו ואת דרך חשיבתנו. חוקי הלשון הסמנטיים הם ,למעשה,חוקים קונסטיטוציוניים היוצרים את החשיבה הפרטית והאינטר סובייקטיבית שלנו,ולא רק משרתים את הקומוניקציה. הפילוסופיה של הלשון עוסקת במשמעות המילים השונות מתוך הנחה שכך אנו יכולים להתחקות אחר המחשבה האנושית בכללותה. היא התחילה את דרכה בבריטניה באוקספורד בעיקר בהשפעת התיאוריות של לודוויג יוסף ויטגנשטיין (1889-1951)וג'ון אוסטין( 1911-1960 ). על פי אסכולה זו כל הידע האנושי אגור בשפה,ומשמעות המילים ניתנת להסבר על פי השימוש בהן. מכיוון שכל רעיונותינו המרכזיים מנוסחים במילים התגבשה הדעה שעלינו להתמקד בפילוסופיה של הלשון כמפתח להבנת העולם סביבנו,כלומר כקודמת אפילו לפילוסופיה של המדע. בהמשך הפרקים בספר זה נתאר מה קרה לניסיון היומרני של ויטגנשטיין לבנות שפה פורמאלית. לעומת גישה זו ישנה הגישה המנטאלי סטית הטוענת כי ישנו מצב רוחני-המחשבה הטהורה אשר קודם אפילו לשימוש בלשון. בהקשר זה פירס טען כי בתחילת התפתחות הגזע האנושי היו לרשותו רק הסיגנלים =סימנים לא ורבאליים. רק זמן רב לאחריהם נוצרו הסמלים אשר הם סימנים ורבאליים או לשוניים כתובים משמע נוצרה הלשון הטבעית,הכתובה ואף המדעית. לדעתנו קשה מאוד לתחום בין סיגנל וסמל.
מתי סיגנל הופך לסמל?האם הקריטריון הורבאלי הוא המרכזי? האם ציורי המערות ,אינם סוג של שפה שיחד עם איכויותיה הקונקרטיים נשאה גם מסר ומטען סימבוליים?האם נכון להחשיב את ציורי המערות כסיגנל בלבד? יש הטוענים שהסמל ניבדל מהסיגנל בכך שאין שום מנגנון מולד הגורם כאן להגבה א' ולא הגבה ב'. יש בו אלמנט מלאכותי ושרירותי והבחירה בו היא תרבותית ונלמדת ולא דחפית מולדת,מי שלא למד אותו לא יוכל להגיב אליו ולא יוכל אפילו להבינו,לעומת זאת הן החיוך והן ההגבה כלפיו ,למשל,הוא אוניברסאליים ונובעים לכאורה ממנגנונים מולדים. ישנם גם לכאורה אותות חברתיים מובנים ומוסכמים על כל התרבויות השונות שאינם מבוססים על סמלים ואשר נתקבעו באופן אבולוציוני. כך לכאורה,החיוך,הבכי ההסמקה וכיו"ב הם לכאורה אוניברסאליים ואינם תלויי למידה. יחד עם זאת חשוב לזכור כי דרך ההבעה וגם משמעות החיוך,לחיצת היד והחיבוק שונה מאוד בין תרבויות שונות כך שיתכן ויש בהם מרכיב אינסטינקטיבי המקביל אותם לסיגנאל,אך מצד שני יש בהם גם מרכיב תרבותי די דומיננטי ההופך אותם ליותר קרובים לסמל,הנהון ראש או אף חיוך שונים לחלוטין במשמעותם בתרבות היפנית מתרבותנו . הדבר דומה מאוד להבחנה בין אב מושג אשר לגביו ההגבה היא יותר אוניברסאלית לעומת המושג הבשל אשר הוא הרבה יותר תלוי תרבות. סמלים יכולים להיווצר רק כאשר קיימת שפה ורבאלית או שפת סימנים אחרת אשר מועברת באופן בין אישי ואף תרבותי על ידי הוראה ולמידה. מה שגורם להסכמה האינטר סובייקטיבית לגבי משמעות המושגים השונים היא הנכונות ואף הנטייה הכללית לקבל את המורשת התרבותית על כל הידע הטמון בה. הבסיס הקדום לסמלים היו כנראה סיגנאלים אשר שודרו וגם נקלטו באופן יותר מולד ואינסטינקטיבי(לכן ניתן לראות בסיגנאלים אבות סמלים) אך משמעויותיהם התפתחו באופן שונה בין התרבויות השונות. לדעתנו אכן ניתן לשער שקיימת חשיבה ללא מילים, ברור שישנה חשיבה לא מסומלת או חשיבה המתרחשת בסמלים פרטיים(כמו בחלום או ביצירה הסוריאליסטית לסוגיה). מאידך,אין ספק שרוב החשיבה היותר מורכבת רציונאלית ,קומוניקאטיבית וטכנית מורכבת מסמלים מוסכמים,המאפשרים העברת רעיונות ברורה כמערכת תקשורתית. הסמל יכול להיות מגולם במחוות גוף ובאופן מצויר,כתוב או ורבאלי. ההסכמה לגבי סמלים נובעת מתוך תהליכים מתמשכים אשר לא את כולם ניתן להגדיר כתוצר של החלטה מסוימת,הם נקבעו אבולוציונית במהלך התגבשות התרבויות השונות. לשון יכולה להיות :שפה טבעית או פורמאלית למשל,לוגית ומתמטית.
מחקרים אנתרופולוגיים לגבי התפתחות השפה והלשון מעניינים לא פחות וקשורים הרבה יותר לתחום הפילוסופיה האבולוציונית רציונאליסטית ,מאשר העיסוק בפילוסופיה אנליטית אשר קשורה יותר לטעמנו לתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית . לדעתנו הם יכולים להוות מוקד מתאים לפילוסופיה של הלשון אשר בעשרות השנים האחרונות די איבדה את דרכה בעקבות הכישלונות ביצירת שפה פורמאלית של ויטגנשטיין ושותפיו. החלק העוסק במוצג ומושג ודרך התפתחותם(ביחיד ובתרבויות השונות) יכול בהחלט להוות מודל לעיסוק בפילוסופיה של הלשון והיווצרות הלשון אשר יתרום להבנת עצמנו,דרך התפתחותנו והבנתנו את העולם הסובב אותנו. המחשבה כי יחד עם מותו של זרם הפוזיטיביזם הלוגי מתה יחד איתו גם הפילוסופיה של הלשון הוא שגוי ויש בו משום "שפיכת התינוק יחד עם האמבטיה". לסיכום פרק זה פירט את מהות הכלים המחשבתיים המרכזיים שלנו :מוצג,מושג,משפט ושפה בכלל וכלל דיון בתהליך המאפיין את דרך רכישתם והתפתחותם,הן בחיי אדם אחד והן במהלך התהליך האבולוציוני שהתמשך לאורך הדורות. במקביל ניסינו להציע כיוון מומלץ להתמקדות הפילוסופיה של הלשון בעתיד.
